מחובבן לכדורסלן – ספור בהמשכים – פרק 1

אני וחברי דוד, רון, דני ויניב היינו בכיתה ו', כשהגיע ילד חדש לבית הספר שלנו. זה היה בשנת 1975. שמו היה דנק בלק-פורד. שם מוזר לילד בכיתה ו'. גם אנחנו חשבנו כך. המורה סיפרה לנו שבגיל חמש הוא עלה לארץ מאמריקה. דנק היה הילד המצטיין בספורט מהרגע שהגיע אלינו. הוא היה טוב מאיתנו בכל התחומים. הוא היה משטה בכולנו על המגרש עם הכדור בלי כל מאמץ. הוא היה קופץ לגבהים חדישים ולמרחקים שלא חשבנו שאפר להגיע בגילנו. הוא היה חזק מאוד ויכול היה להשליך כדור ברזל למרחקים. דנק היה תלמיד טוב, אך אימא שלו לא הסתפקה בזה וביקשה שהוא יהיה החכם ביותר בכיתה. בהפסקות דנק תמיד ישב לבד על הספסל שבשולי המגרש. מדי פעם הסתכל עלי ועל חברי משחקים כדורסל בעניים עצובות, כאילו אסרו עליו לשחק במשחק הזה. אנחנו היינו בטוחים שהוא יצטרף אלינו למשחק (בטח גם אתם!). להפתעתנו,הוא המשיך לשבת על הספסל שליד המגרש וצפה בנו. אנחנו הסתכלנו עליו בתימהון ותדהמה שהוא לא בא לשחק איתנו.

יום אחד הלכתי אל דוד וראינו את דנק שגר בהמשך הרחוב נכנס הביתה. דוד התקרב לאט אל הדלת והצליח לשמוע את אימו של דנק שאלת אותו האם "הקשבת לכל המורים היום?" דנק לא ענה לה ועלה דרך גרם המדרגות המפותל הישר אל חדרו.

כתב: כדור ברשת