עזבו את הפייסבוק ותפגשו חברים "באמת"

בעיתון התפרסמה כתבה על  נער בן 16 התאבד בביתו לאחר שכנראה, חבריו הקניטו אותו, ירדו עליו וכתבו לו משפטים כמו "הייתי הורג אותך עכשיו, אבל בגלל שאומרים 'תנו לחיות לחיות' אני לא אהרוג אותך", והכול דרך הרשת החברתית "פייסבוק".

אז האם ה"פייסבוק" היא באמת רשת חברתית 'תמימה', כמו ה- ICQ או המסנג'ר, או שזו תחילתה של תרבות חדשה, שמביאה איתה נזקים בלתי הפיכים?

לדעתי, "הפייסבוק" יכול לגרום נזקים רבים, למשל התאבדויות, כמו המקרה עליו מסופר בתחילת הכתבה.
בנוסף לכך, רשת חברתית זו "גונבת" את שעות היממה של הנערים, שיושבים מספר שעות על המחשב, במקום ללכת לחברים, לשחק בחוץ, לקרוא ועוד.     

ובכל זאת, לכל מטבע יש שני צדדים- רשת חברתית זו עוזרת לשמור על קשר עם חברים, גם אחרי שעות ביה"ס או העבודה, כשהם רחוקים ממך.

לפי כך, אמנם "הפייסבוק" משמשת כעזר ליצירת קשרים ושמירה על קשר, אך הרשת הזו עדיין גורמת לנזקים רבים, לשקרים ולבושה,
ולדעתי, עדיף להתראות אחה"צ, או לדבר בטלפון במקום להשתמש ברשת שעלולה לפגוע בך, או שדרכה אתה יכול לפגוע באחרים, אפילו מבלי לשים לב.

 כתבה: רחל גרינברג   

פייסבוק לא אשם !

לפני כחודשיים פורסם בעיתון על האירוע המצער שבו ילד שם קץ לחייו בעקבות הצקות והעלבות בפייסבוק השאלה האם זה אשמת הפייסבוק ?

יש הסוברים שהפייסבוק גורם למקרים כמו המקרה הזה אני מתנגדת לטענה זו. לדעתי הפייסבוק" לא אשם בהכול.

במקרה זה הנערים עשו שימוש לא נכון ברשת החברתית "פייסבוק". זה יכול לקרות בכול יישום אחר. נכון, הם השתמשו בצ'אט לרעה.  הם העליבו וצחקו על הילד. יש שאומרים " אפשר להתנתק מהצ'אט"  אבל , האמת, שזה לא תמיד זה עוזר כי אז יכולים לכתוב לך על ה"קיר".
 במקרה כזה דבר ראשון תמחק את הפרסום ואם זה ממשיך תתלונן להוריך ותמחק אותם מהפייסבוק שלך ותחסום אותם. בערב קרו עוד מקרים רבים דומים. בעקבות התקשרות פיתוי ילדה בת 12 ע"י פדופילים, הטרדות בצ'אט ופתיחת קבוצות שנאה  בפייסבוק אך גם הם לא אשמת ה"פייס".  בפייסבוק יש כללי התכתבות ותקנון שבהירשמות לפייסבוק אתה חותם עליו פשוט הילדים עוברים על התקנון. הם גם משקרים בהרשמה לגבי הגיל, אז הפייסבוק יוצא "זכאי", כי זה בעצם אשמת המשתמשים שמשקרים ועוברים על החוקים.

לסיכום אני חושבת שהפייסבוק לא אשם, הפייסבוק הוא יישום טוב אם משתמשים בו לפי החוקים.

 כתבה: הדר יצחק

מיומנה של זהר – פרק 4

יומני היקר,                                                    
כוכבה היא כזאת קפדנית! יש לי שעורי בית להגיש לה עד יום חמישי, בגלל שלא הגשתי איזו עבודה מרגיזה במועד הגשה שלה, אני צריכה לעשות את זה!
תזכיר לי, ברור?! אוף אוף אוף!, זהר.

כותבת: שקד לדרברג

יומני הלא יקר!
לא הזכרת לי להכין את העבודה לכוכבה! גאון! חטפתי נאום שיפור, צרחות והטפות מוסר. אני שונאת הטפות מוסר! הלוואי שכוכבה תפסיק איתן כבר!
אף אחד לא יגיד לי מה לעשות, אתה מבין? אני מתנהגת יותר טוב מהם!
אוף!

 זהר.

מציאות או חלום – פרק 3

"למה"למה?" צעק יוסי צעקה גדולה צעקה שהבהילה את השכנה, שניסתה להרגיע אותו. "למה?" הוא חזר וצעק ומלמל מילים משונות "לא אכפת לי אני רוצה את אימא עכשיו", השכנה שהייתה חסרת אונים לא ידעה מה לעשות. היא חשבה מעט ופתאום אמרה: "יש לי רעיון נצא לחפש אותה בעצמנו נתחיל בקניון בסדר?" "בסדר" אישר יוסי "אך אם לא מוצאים ננסה שוב אצל החוצפנים", אמר בקול חלוש. השכנה שלא הבינה על מה יוסי מדבר הסכימה בהנהון ראש. "נצא?" שאלה אותו "כן" ענה יוסי הם יצאו לדרך ולאחר זמן מה אמר יוסי "סוף סוף הגענו? "בדרך כלל זה יותר מהיר" "לפחות עם האוטו ועם אימא" את המילים האלו הוא כבר אמר בקול חלוש מאד. הם נכנסו לקניון. לפתע ראתה השכנה שהיא לבד. היא לא הבינה. הסתכלה לאחור וראתה את יוסי שרוע על הרצפה. היא רצה אליו בבהלה וניסתה להעיר אותו. יוסי התעורר לרגע ואמר:"אימא" והתעלף שוב . ?" צעק יוסי צעקה גדולה צעקה שהבהילה את השכנה, שניסתה להרגיע אותו. "למה?" הוא חזר וצעק ומלמל מילים משונות "לא אכפת לי אני רוצה את אימא עכשיו", השכנה שהייתה חסרת אונים לא ידעה מה לעשות. היא חשבה מעט ופתאום אמרה: "יש לי רעיון נצא לחפש אותה בעצמנו נתחיל בקניון בסדר?" "בסדר" אישר יוסי "אך אם לא מוצאים ננסה שוב אצל החוצפנים", אמר בקול חלוש. השכנה שלא הבינה על מה יוסי מדבר הסכימה בהנהון ראש. "נצא?" שאלה אותו "כן" ענה יוסי הם יצאו לדרך ולאחר זמן מה אמר יוסי "סוף סוף הגענו? "בדרך כלל זה יותר מהיר" "לפחות עם האוטו ועם אימא" את המילים האלו הוא כבר אמר בקול חלוש מאד. הם נכנסו לקניון. לפתע ראתה השכנה שהיא לבד. היא לא הבינה. הסתכלה לאחור וראתה את יוסי שרוע על הרצפה. היא רצה אליו בבהלה וניסתה להעיר אותו. יוסי התעורר לרגע ואמר:"אימא" והתעלף שוב .

כתב: דור סוויסה

מיומנה של זהר – פרק 3

יומני היקר

ההורים שלי החליטו שנטוס לשנה להודו.
לאמריקה ,לצרפת ,לאנגליה ,ולקנדה הייתי שמחה לטוס אבל להודו? דווקא להודו? מצד אחד הייתי שמחה לטוס לשנה ולהיפטר מכוכבה, ורד איילת והבנים,אך מצד שני אני רוצה להישאר פה,כי כאן אני מכירה את כולם ויודעת איך בדיוק צריך להרביץ להם,וחוץ מזה,אני צריכה להכות שוב את ערן קופרשתוק…מה דעתך?

חשבתי וחשבתי והחלטתי שאני לא רוצה לטוס, אני רוצה להישאר כאן! אני מחבבת את המושב, יש מורות נוראיות  יותר מכוכבה, וחוץ מזה אני לא כל כך טובה באנגלית.
איך אני אסתדר?
טוב ,אז מה דעתך, איפה כדאי לי להסתתר?
די,אני בלחץ…
ואם לא אצליח למצוא מקום מחבוא?

יומני היקר,

עברו כמה ימים ומצאתי את המקום המושלם!
ליד המושב שלנו יש יער ענק ומדהים עם מלא עצי אקליפטוס.
באחד הגזעים יש מקום ל – 3 בנות כמוני בלי להרגיש צפיפות. רק מדבר אחד אני פוחדת, שחרקים יתפסו עלי בלילה, איחס!

שלך, זהר.

כתבה: שקד לדרברג

בחופש הגדול – פרק 2

יש, יש, יש, יש, יש, יש!!!

אימא שלנו הרשתה להשאיר את הכלב לתקופת ניסיון קצרה,כשבוע בערך. "איזה כיף,תודה אימא!!! " הודיתי לאימי בארוחת הצהריים. "אם אתן תראו אחריות ותטפלו בו יפה, הוא יישאר,אבל אם לא נצטרך למסור אותו " הצהירה אימא בעודה מפנה את הכלים מן השולחן. "אנחנו נטפל בו יפה, מבטיחות, נכון רוני? " אמרה אחותי. "כן דנה אנחנו נטפל בו " אמרתי ורצתי לחדרי. הכלב רץ אחרי, מבולבל לא מבין לאן הלכתי. ניסיתי לקרוא לו "בוא … בוא אלי " נזכרתי שעדיין לא מצאנו לא שם. "דנה, דנה בואי לחדר שלי בבקשה " צעקתי אליה. "מה את רוצה ? " היא שאלה כשנכנסה לחדרי. "איך ניקרא לכלב? " שאלתי אותה כשהכלב על ברכיי. "אני לא יודעת נצטרך לחשוב ביחד " אמרה והתיישבה לידי. "בנות, היה לי יום ארוך ואני רוצה לנוח, אתן יכולות להיות בשקט " ביקשה אימי. "כן אימא, אבל יש לי שאלה, איך נקרא לכלב? ". "הממ… אני חושבת שהשם לאקי מאוד יתאים לו " אמרה אימא בחיוך. "טוב שיהיה לאקי" אמרתי והחזרתי לה חיוך…

כתבה:נעם בן מאיר

מחובבן לכדורסלן – פרק 3

]אני ודנק נעשינו החברים הכי טובים, הוא סיפר לי על החלום שלו, לפגוש את מייקל ג'ורדן. שחקן הכדורסל הכי טוב בעולם ששיחק בקבוצת שיקגו מליגת ה-NBA באמריקה הוא הראה לי סרטון על השחקן האהוב עליו באינטרנט .

לאחר כמה ימים אני חשבתי לעשות לי ולחברי מסיבת פיג'מות. חשבתי לומר גם לדנק אבל לא ידעתי את תשובתו. אחרי כמה וכמה התלבטויות החלטתי שגם אותו אנסה להזמין למסיבה. באותו היום הלכתי אליו ואמרתי לו "דנק רוצה לבוא למסיבה שאני עורך?" "מסיבת פיג'מות", דנק התלבט בליבו והחליט בהיסוס "אני אבוא". אני חזרתי הביתה שמח שכל חברי הטובים ובמיוחד דנק יבואו אלי למסיבה. דנק ידע שיהיה קשה להגיע למסיבה אבל החליט לנסות ולשכנע את אימא שלו. דנק ישב בחדר וחשב איך הוא יכול לשכנע
את אימו לתת לו ללכת למסיבה. דנק חשב על טכניקות  שכנוע , "זהו , זה מה שאני הולך לעשות" חשב לעצמו. לאחר כמה דקות הגיעה אימא הביתה.  דנק מיד קפץ מחדרו ורץ אליה דנק אמר "אני אעזור לך עם הקניות אימא, הנה תני לי", ( עכשיו הוא משתמש בטכניקת החנופה) "אם אתחנף אליה יהיה לי קל יותר "לנצח אותה" וללכת למסיבה", חשב בליבו . לאחר שעזר לאימא שלו עם השקיות שאל אותה "אימא אני יכול אולי ללכת למסיבת פיג'מות של חבר שלי?" "מה, לישון שם?" שאלה אימא.
"כן, כולם ישנים שם" ענה, דנק. "מי, מי זה כולם?" שאלה אימו. "כל החברים שלי", הוא ענה. אימא של דנק חייכה ואמרה "רכשת סוף סוף חברים?" (כאן , הוא מפעיל את טכניקת העצבות) , אימא עצרה לרגע את החיוך ושאלה "מי אלה החברים שלך?" דנק ענה "דוד רון דני יניב ומי שעושה את המסיבה- רם" אימו היססה. דנק הסתכל עליה ואמר "רק תזכרי שיש לי סוף סוף חברים" "טוב…..אתה יכול ללכת למסיבה של רם", ענתה.    

מה יקרה במסיבה אצל רם ? תקראו בפרק הבא .

כותב: שחר הרוש

מיומנה של זהר – פרק 2

יומני היקר,

הרבה זמן לא כתבתי לך. פשוט לא התחשק לי.בינתיים השלמתי עם ורד. היא תפסה אותי אחרי הלימודים, התנצלה וביקשה שנמשיך להיות חברות הסכמתי לזה, ואני חושבת שזה היה ממש יפה מצידי יחסית לאיך שהיא התנהגה אלי. שלושה ימים אחר כך רבתי איתה פעם נוספת, כי סיפרתי לה שיש לי רגל אחת עקומה ויותר קצרה מהשנייה והיא גילתה את זה לכל ביה"ס, אז הרבצתי לה, ועכשיו אנחנו שוב ברוגז . אין לי יותר מה לספר.

יומני היקר ,היום ורד עשתה עלי חרם, זה לא נעים במיוחד,כי אף אחד לא מדבר איתי בגללה. אבל זה לא איכפת לי, אני לא שמה על הורד הזו ,שתעשה מה שהיא רוצה ,אני חברה רק של עופרה ,היא מה-זה חמודה! היא היחידה שעדיין מדברת איתי, ועכשיו ורד בטח תעשה גם עליה חרם אז זה ממש ממש יפה מצידה. ועכשיו היא אמורה לבוא אלי אז אני חייבת לסדר את החדר. זאת פשוט שערורייה איך שהחדר שלי נראה עכשיו. לא רואים את הרצפה!

המשך יבוא…

כתבה: שקד לדרברג

חברים לא מחרימים

אני חושבת שחבר הוא מהדברים החשובים בחיינו, חבר תמיד עוזר.
מכיוון שאנו צריכים להיות בקרבת חברים ככה כל הרעיון של החרם למשל, הוא עניין מעליב ופוגע מאוד ברגשותיו של הילד המוחרם . אני חושבת שאסור להחרים ילדים אפילו אם יש סיבה, כי בחרם לא רק המוחרם נפגע אלא כולם גם מי שמחרים.   מי שיזם חרם כזה וינסה לחשוב רגע מה הילד המוחרם מרגיש, בטח ישנא את עצמו ואת ההחלטה שלו להחרים ילד.
ישנם ילדים שחווים את ההרגשה הזאת בכל יום כלומר שעושים עליהם מין חרם קטן למשל על ילדה בכיתה שלי שמעליבים אותה יום יום בגלל שהיא נמוכה .
לפעמים יש רגעים שכל הכיתה ביחד מגובשת, מאוחדת אבל לצערי לפעמים לרגע הזה יש מחר. המורה שלנו עושה הכל  כדי שנתגבש לפעמים זה די מצליח לו אבל לפעמים ולרוב לא.
אני חושבת שחבר אמיתי  זה מישהו שאפשר לחלוק איתו הכל, לדבר איתו כשעצוב ושהוא  יקשיב (וינסה להצחיק אותך תוך כדי). עם חבר, אבל חבר אמיתי החיים יותר קלים ויותר פשוטים, אפילו שזה נשמע קצת מוגזם.

כתבה: ניצן

מכור לריאליטי

 

"רשת","קשת" ו"ערוץ 10" – שלושת ספקי הריאליטי הגדולות בישראל ממכרות אותנו לתוכניות שלהם  אפילו עוד לפני שהם משודרות בכל מיני אמצעים: אמצעי מאד ידוע ליצור עניין  אצל הצופים בעזרת פרסומות בסגנון "זה בא" ,"הרגע שכולם חיכו לו" ו"בעוד ימים 13 שעות 21 דקות ו13 שניות".

עוד אמצעי שכולכם בטח מכירים אלו המנחים מפורסמים, לדוגמא: את התוכנית "הישרדות" מנחה גיא זוארץ ואת "כוכב נולד" צביקה הדר. המפורסמים האלו מושכים קהל וגורמים להעלאת הרייטינג.

כדי שכולנו נמצא עניין בתוכנית, מביאים מתמודדים מגוונים מכל סוגי החברה. לדוגמא: ב"אח הגדול 3" משתתפים: ננס אחד,תאומות זהות במיוחד, לסבית אחת . בקיצור,עושים הכל כדי שכל אחד מאיתנו יוכל להתחבר לפחות לאחד מן המתמודדים.  ומה עוד ? התוכניות האלו משודרות  בשעה 21:00 בערב שזו נחשבת לשעת "הפריים טיים" (שעת שיא של הצפייה).

אני אחד מאותם האנשים שנחשבים למכורים.אני חושב שאני מכור לריאליטי בצורה קיצונית. אין יום שאני לא בודק איזה תוכנית יש בשעה 21:00 ואם יש ריאליטי, אין מצב שאני מפספס ואם במקרה יש התנגשויות בין הערוצים ושניהם משדרים ריאלטי. זה ממש מקרה עצוב בשבילי . אני רואה את התוכנית היותר מעניינת ואת השנייה מקליט או שאני מזפזפ בין הפרסומות.

אני מוצא בצפייה בריאליטי סוג של זמן נוחות, פנאי, אני יודע שיהיו כאלו שיגידו, איזה שטויות! בגלל זה אני מגדיר את עצמי קיצוני.

מה שגורם לי להתמכר זו בעיקר המחשבה שגם אני רוצה להיות שם.  במיוחד הייתי רוצה להשתתף בתכנית שכבר לא משודרת בארץ "הדבר הגדול הבא" באמריקה קוראים לה "אמריקן איידול" זו תכנית כישרונות שבה אפשר להראות כל כישרון משירה ועד נגינה על אורגן הפוך, באחת התכניות היה איש שאכל פלורוסנט. עוד תכנית שמאוד הייתי רוצה להשתתף בה היא "האח הגדול" שכולם מכירים. אם הייתי שם הייה משהו קצת שונה אבל אני רק בן 12 ועד שאני אוכל להגיע לתכניות האלו ייקח קצת זמן.

תכניות טובות שאני יכול להמליץ עליהן הם "האח הגדול" "הישרדות" כוכב נולד" ו "המירוץ למיליון" שעל תוכנית זו יש לי סיפור מאוד מעניין: ההתמכרות שלי הגיעה לשיא במקרה שקרה לי לפני מספר חודשים. כמה חודשים לאחר שהתכנית "המרוץ למיליון" נגמרה ראיתי שלא מודיעים בטלוויזיה על הרשמה לעונה שנייה של התכנית בגלל בעיות כספיות ורייטינג ,אז החלטתי לבדוק זאת נכנסתי לפורום "המרוץ למיליון" באתר רשת וקראתי את הטוקבקים של מנהלת הפורום והטוקבקים שלה לא העידו על המשכה לעונה חדשה אלה לסגירת התכנית. אז החלטתי לכתוב טוקבק יותר נכון "מכתוקבק" (טוקבק באורך של מכתב) שבו אני מציע איך להחזיר את התכנית (אני לא אפרט זה היה ארוך מדי) ואחרי כמה תגובות ראיתי טוקבק של מנהלת הפורום ובו כתוב שמחזירים את התכנית והחלה ההרשמה. אני לא יודע אם זה בגללי אבל הרגשתי שמאוד תרמתי לריאליטי בישראל.

ואם עוד לא ראיתם את הקליפ המצחיק של האח הגדול,

אתם מוזמנים ! תהנו !

לצפייה לחצו כאן

כתב: ליעד שוקרון