היה היתה פעם בת מלך יפה, אריאנה שמה. כשבגרה, נשאו אליה את עיניהם רבים בממלכה. במיוחד חשקו בה, פפיון, בנו של לופרון המכשף והרוזן אדוארד שהיה בטוחשהוא זה שיזכה באהבתה.
ערב אחד בעודם יושבים בחדרם, התכופף לופרן, המכשף ולחש לאחיו התאום, וורשון: "בני- פפיון, מבקש ממני שאשיא לו את אריאנה היפה, בת המלך! " קולו נעשה רם וגבוה יותר עם כל מילה עד שצעק ממש. "ש..ש..ש" היסה אותו וורשון "אתה רוצה שידעו שהייתי מעורב בזה?" "מצטער," אמר לופרן "אבל אריאנה דוחה אותו שוב ושוב בקש, תן לי את השיקוי שיש בידיך , שאם לא אני נאלץ לקחת אותה בשבי ולהשיא אותה בעל כורחה" .
וורשון הרים את העששית והאיר את החדר. "בסדר" אמר לבסוף .
"אקרא לאשתי " "מה פתאום? " קרא לופרן בתדהמה. אבל וורשון כבר הקיש באצבעותיו וזימן משרת קטן ורזה ששאל, תוך כדי קידה עמוקה "אדוני רוצה שאקרא לגברת? " שאל. וורשון הנהן ושילח את המשרת לדרכו. לפתע נישמע קול פקיעה ועלמה כבת 6 הופיעה. "אשתך? " שאל לופרן בנימוס "כן," השיב וורשון "תכירו!" רוניה ולופרן לחצו ידיים והנהנו. "רוניה,תביאי את השיקוי" אמר המכשף "בסדר" השיבה הילדה הקטנה היא שלתה מכיסה סוכריות טופי מעוכות, ארבעה מסמרים חלודים, בובת סמרטוטים קרועה, וופל שוקולד נגוס, ובקבוקון כסף קטן "אה, הנה סה" קראה בקול דק. היא הושיטה לוורשון את הבקבוקון והתחילה לאסוף את אוצרותיה בחזרה לכיס. לפתע שלפה את בובת הסמרטוטים בחזרה ואמרה בקולה המצחיק "אתה יכול לעסות קסם סהפנים סל בובה סולינדה יהיו עסויות מחרסינה סינית? " "כן,כן " אמר המכשף בהיסח הדעת "אבל לא עכשיו" הוסיף. "מתי כן?" חקרה הקטנה. "אני לא יודע" השיב המכשף. " אולי בעוד סעה" אמרה הילדה והסתלקה משם. המכשף כסוף השער נתן ללופרן את הבקבוקון, ואמר לו "לך מהר לביתך" בנך כבר מחכה לך. לופרן התנדף בקול פקיעה והופיע באולם הכס שלו.
בנו, פפיון חיכה לו שם וברגע שהופיע התחיל לצרוח עליו "איפה אריאנה! הבטחת לי שאשא אותה לאישה! תביא אותה לכאן עכשיו!" "הרגע" קרא לופרן "הבאתי לך שיקוי אהבה", רק תשקה אותה ממנו וכבר תפול לרגליך. פפיון התחיל לעשות שמיניות באויר מרב אושר "תודה! אבא תודה! אין כמוך!" "אבל איך השיקוי יגיע אל אריאנה? " שאל פפיון. "אל תדאג " השיב לו לופרן "קסמי ידועים בכל הממלכה".
באותו הזמן בארמון, ישבה אריאנה על כורסא גדולה בחדרה המלכותי, הורוד- לבן. היא לבשה שמלה בצבע לילך בהיר ,וענדה לאוזניה חישוקי כסף קטנים. לצווארה ענדה שרשרת כסף דקיקה שעליה נתלתה אבן בגווני סגול שונים . המשרת נכנס לחדרה והכריז: "הרוזן אדוארד דה ריין! ". הרוזן היה גבוה וכהה שער. הוא התיישב למולה על כורסא נאה בצבע לבן ואמר "אריאנה, הכול מוכן, הגיע הזמן שנתחתן". אריאנה השתתקה. לבסוף הפר את השתיקה "נו? " שאל "את נראית חיוורת ". היא נאנחה "כן ", היא אמרה, "אבי הבטיח אותי לפפיון" אדוארד האדים מכעס. "מה? לפפיון? אבל… אבל הוא שונא מקלחות ומסריח! " אריאנה חייכה "זה לא מדויק ,פפיון אוהב מאוד להתרחץ, פשוט הסבון גוף שלו בריח ביצים סרוחות עם תמצית גזר רקוב, הדאודורנט שלו בניחוח חלב מקולקל, והאבקת כביסה שלו בריח של פגרים" אדוארד נראה מופתע "מאיפה את יודעת? " שאל. אריאנה העמידה פנים שלא שמעה אותו. אדוארד חזר על בקשתו , כמעט התחנן על נפשו. "מה איכפת לך? בואי נתחתן בכול זאת! " "איך נעשה זאת ? " שאלה. " תארזי תיק קטן, ושימי בו כל מה שאת צריכה, כסף ותכשיטים, ואבנים יקרות ופסלוני הזהב ההם שאת אוספת. רק תדאגי שא יהיה כבד מידי, כי את צריכה לסחוב את זה. " "למה? " שאלה מופתעת מהתוכנית. "אני ואת נעבור לצרפת, שם נוכל לחיות בשקט בלי הפפיון הזה" ענה אדוארד " בסדר " השיבה אריאנה. "סיפור הכיסוי שלנו יהיה כזה: מרוב צער על זה שלא נענית להצעת הנישואין שלי, אני הולך מכאן ולא אשוב עוד לעולם" "ואני" שאלה, "את תהיי המשרתת שלי " ענה.
עברו יומיים בלבד, ובחצות בדיוק יצאה אל גן הארמון נערה צעירה בבגדי משרתת ותיק קטן על גבה. כעבור מספר דקות הופיע לידה בחור בבגדי נער אורווה. שניהם יצאו בשקט מהטירה. אריאנה רעדה. אולי מקור, ואולי מפחד "את בסדר? " שאל אדוארד " אני מפחדת" לחשה אריאנה "אל תפחדי, נסיכה. אנחנו מתחילים עכשיו חיים חדשים ".
לופרן המכשף רתח מזעם לאחר העלמות הנסיכה. הוא היה משוכנע שידו של המלך בדבר, ונשבע לנקום על הבושה שנגרמה לו הוא ניסה להתנקש בחיי המלך ללא הצלחה אבל נתפס ונשלח למאסר.
פפיון חלה מצער ולאחר שהחלים הקים משרד שידוכים מצליח.
המלך והמלכה ידעו שבתם חיה באושר עם אהוב ליבה והתגברו על חסרונה. וורשון הפך את הפנים של בובה סולינדה לחרסינה סינית, והם עברו לסין.
אריאנה והרוזן אדוארד נישאו וחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.
כתבה: שקד לדרברג
Gifted2011's Blog 