המסיבה של יוני

"יוני, יוני, יוני".שמעתי מישהו קורא בשמי.  "אה… מה… מה ? 63". מצטער מלמלתי "נרדמתי באמצע השיעור".  "אם לא תוכל לחזור על מה שאמרתי עכשיו, אתה תרותק היום אחרי בית הספר" אמרה המורה.
"ממ… אמרת שדוד בן גוריון היה ראש הממשלה הראשון", ניסיתי בלי לחשוב. "לא יוני אנחנו בכלל בשיעור גיאוגרפיה ואני אמרתי שישראל היא אחת המדינות ששוכנות לחופי הים התיכון". היא הגבירה את קולה (כאילו כדי להיות בטוחים שכולם שומעים ולא רק אני ):  "אתה מרותק אחרי בית הספר".

היום היה היום הגרוע ביותר שלי השנה. אני בדרך כלל מקשיב , תמיד כשהמורה פונה אלי אני יודע את התשובה . "מה קרה לי היום? אני לא יודע" חשבתי בליבי. השיעור נמשך ולא הבנתי על מה הם מדברים בכלל.
אמש לא נרדמתי כל הלילה. חשבתי מחשבות על יום ההולדת שלי מחר.
אתם מבינים… בכיתה שלי יש מין 'חוק כזה' שבנים מזמינים למסיבות שלהם רק בנים, אין כניסה לבנות למסיבה של בנים!. לי זה לא מתאים… יש אחת בכיתה שלי שאני מחבב ואני רוצה להזמין אותה. אני חושש מהחברים שלי בגלל החוק המטופש הזה, הם עוד יצחקו עלי.

בבוקר, לאחר לילה של מחשבות החלטתי להזמין אותה ואת החברות שלה.
גם היום לא הייתי מרוכז בשיעור כי הייתי עסוק בלמצוא דרך להזמין אותה. הגיע סוף היום, השיעור הסתיים וכולם הולכים ונעלמים לבתיהם. לרגע לא ראיתי אותה אז חשבתי לוותר על הרעיון אך פתאום ראיתי אותה בין כל הילדים.
רצתי אחריה ואמרתי לה "אני רוצה שאת והחברות שלך תבואו למסיבה שלי". היא נדהמה ושאלה "אתה בטוח?, החברים שלך יצחקו עליך" "לא אכפת לי, שיצחקו", אמרתי.

למחרת , אחרי הצהריים הגיעו לביתי כל חבריי ,
אבל אף לא אחת הבנות  הגיעה.
לאחר חצי שעה ויתרתי על הרעיון שהיא תבוא .

חצי שעה עברה כבר אנחנו, הבנים , בילינו במשחקי כדור בחוץ,
לפתע נשמעה דפיקה קלה בדלת . עניתי "מי זה?",

 

היא  פתחה את הדלת ואמרה "שלום, מזל טוב לך" , היא לבשה שמלה ורודה  היה לה מבט שמח ועיניים נוצצות.  כל החברות שלה עמדו מאחרויה.
גם הן הביאו לי מתנות ואני שמחתי שהיא  העיזה להגיע. הבנים נראו כל כך מבולבלים והם החלו לבוא אלי בטענות שהבנות פה. "הן יקלקלו את כל המסיבה עם משחקי הבנות שלהן " אמרו לי.

"זאת היום הולדת שלי ורציתי להזמין גם אותן" עניתי.
אחד הבנים אמר לפתע "הוא צודק, זאת המסיבה שלו ומי שלא רוצה לחגוג עם בנות שילך". פתאום כולם שתקו אף אחד לא דיבר ולא זז. קטעתי את השתיקה שהשתררה.  "יאללה מסיבה!" אמרתי. לרגע השתררה דממה , המוסיקה שנוגנה קודם בווליום מטורף, נשמעה חלשה. מישהו, לא שמתי לב, אפילו מי זה היה, הגביר פתאום את המוסיקה.  כולם קמו ורקדו.  הבנות רקדו עם הבנים בלי בושה.

בסוף המסיבה כולם אמרו לי שהם שמחים שהזמנתי את הבנות כי זה שבר את הקרח בין הבנים והבנות. "היה יותר כיף ברגע שהבנות באו" אמר אחד הבנים.  "הן עשו שמח ורקדו יותר מכולם" הוא הוסיף.  אחרי שכולם הלכו נשארה רק שירי –  הילדה שאני מחבב. "היה לי ממש כיף" היא לחשה לי. נתנה לי נשיקה  על הלחי ויצאה.

כתב: שחר הרוש

 

אודות gifted2011

בלוג זה משמש ללכתיבת רשומות (פוסטים) של תלמידי קורס "כותבים ברשת" לתלמידי מרכז מחוננים במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן
פוסט זה פורסם בקטגוריה ספר הספורים של נבחרת הכתיבה לסיום השנה, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s