הכתבה הכי טובה

"טוב, חברים. אז עד יום חמישי הבא, אני רוצה לקבל את 14 הכתבות הכי טובות שלכם. למי שירצה הארכה יש עד ראשון. אני סומך עליכם, ושיהיה לנו בהצלחה!" סיים גרשון, עורך העיתון, את דבריו וכולם החלו להתפזר.  ניגשתי אליו, "היי גרשון, מה העניינים?" "מתרגשים, את יודעת איך זה. אני רק מקווה שנספיק להוציא את העיתון בשלמותו עד יום העצמאות" הוא השיב. "טוב," עניתי כשאני מסתובבת לכיוון הדלת, "בהצלחה לכולנו!" אמרתי, יצאתי מחדר הישיבות ונכנסתי למשרד שלי, שהיה מבולגן מתמיד. "קדימה, לעבודה" אמרתי לעצמי בשקט והתחלתי לחשוב על מה לכתוב ואת מי לראיין. פתאום צצה לי מחשבה!  לראיין את אחת הדמויות שהכי השפיעו על המדינה שלנו בשנים האחרונות, אבל דמות מיוחדת. נזכרתי שלאחרונה שמעתי ברדיו על דוגמנית הצמרת גליה זוהר שנעלמה לאחר 6 שנות דוגמנות ולא חזרה לעולם הפרסום. "באמת מעניין מהו הסיפור שעומד מאחורי תעשיית הדוגמנות המצליחה שנקראת 'גליה זוהר'," חשבתי לעצמי וידעתי שלי תהיה כתבה מעולה.
"טוב, אז מחר ב-9:00 בבוקר, כמו שסיכמנו". אמרתי לגליה וניתקתי את השיחה. למחרת נפגשנו במשרד שלה בתל אביב.
"אז גליה", התחלתי את הראיון, "למה בעצם הפסקת לדגמן, לאחר 6 שנות פרסום רצופות?" "טוב, זה סיפור ארוך", היא מספרת, "בעצם הסיבה להפסקה הארוכה הזו בדוגמנות שלי היא תאונה שקרתה לבני, יותם, ששינתה את חיי.
לפני כמה חודשים היה לו יום הולדת וקניתי לו במתנה קורקינט ממונע.
הוא ממש שמח ונסע איתו יום יום לבית הספר.
לפני, בערך, שלושה שבועות, נסעתי ביחד איתו לבית הספר על הקורקינט החשמלי. לפתע, הקורקינט נתקע במשהו, ככל הנראה אבן, ואנחנו עפנו קדימה. מצאתי את עצמי שרועה על הרצפה, מלאה בחבלות.  ניסיתי לקום. פתאום, ראיתי את בני שוכב על הרצפה כשמאפו נוזל המון דם ומתחתו שלולית קטנה של דם. התחלתי לבכות- מה עשיתי? חשבתי לעצמי, לא הייתי צריכה לקנות לו את המכשיר המקולל הזה." היא אמרה לי בעצב.
"לא חשוב שאחר כך לקחתי את יותם לבית החולים, הם טיפלו בו והוא נרפא, העיקר הוא שלא שמתי לב מה הפרסום עשה לי. במקום להכין לבני יום הולדת כמו שצריך, או לפחות להשקיע במתנה מקורית, קניתי לו קורקינט קטן שעולה 150 שקל.
מאז החלטתי שבני הרבה יותר חשוב מהפרסום, מהתהילה ומכל הצלחה כלשהיא ונפטרתי מעולם הזוהר." "וואו, איזה סיפור מרגש!  זה הולך להיות הכתבה הכי טובה בעיתון".
אמרתי לה בשמחה.
לאחר שבוע וחצי, ביום שלישי, יצא עיתון יום העצמאות ואני הרגשתי בשמיים.
שבוע לאחר יום העצמאות קיבלתי בדואר לביתי מכתב מגרשון, הבוס שלי, מנכ"ל עיתון "הדבר הבא" שבו אני עובדת, בו כתוב שהוא קיבל המון מחמאות על הכתבה שלי ושאני מקבלת קידום- אני הופכת לסגן מנהל העיתון! אני כל כך מאושרת…. כנראה אני באמת  הדבר הבא.

כתבה: רחל גרינברג