בלי מילים

צלצול צורם נשמע באוויר, אמא הרימה את הטלפון ואחרי כמה שניות צעקה לי "רותם טלפון, זאת אמא של נילי" רצתי ולקחתי מידה את השפופרת במהירות "שלום" אמרתי  "שלום מה נשמע?" פתחה אמא של נילי, רותי בשיחת חולין "מעולה", קטעתי אותה "נילי לידך?" "בטח" צחקה "רצינו רק לשאול אם את רוצה לבוא אלינו" אמרה "כלומר נילי ביקשה "תיקנה את עצמה במהירות "אה ו…" היא עצרה לרגע ונשמה עמוק "תתכונני למשהו שישאיר אותך המומה! " "מה" שאלתי בסקרנות אני שונאת הפתעות! הם מוציאות את הנשמה! "חכי ותראי" סיימה רותי את השיחה כשהיא משאירה אותי עם ניחושי. סגרתי את הטלפון ורצתי לחדר להתארגן,
לא לפני שביקשתי מאמא שתסיע אותי. כשהתלבטתי מה ללבוש נזכרתי בפגישה הראשונה שלנו.
זה היה בחנוכה, ההורים הבטיחו לקחת אותנו לטיול ולאחר מכן ללונה-פרק. אחרי 'ניג'וסים' רבים קיימו. הטיול היה הצלחה עצומה, הנסיעה ללונה פרק הייתה נרגשת מאוד לקראת כל המתקנים.
בהתחלה נהנתי מאד אבל כשעליתי על האנקונדה אף אחד לא הסכים לעלות איתי, וכשירדתי לא ראיתי אף אחד מבני המשפחה באזור. נבהלתי מאד והתחלתי לצעוק "אמא, אמא" מזווית העין ראיתי ילדה לא מוכרת מתקרבת ועל פניה הבעה נעימה "ראית אולי את ההורים שלי? " שאלתי אותה בתקווה היא נדה לשלילה בראשה וסימנה לי בידה לבוא אחריה.
 לא הבנתי למה היא לא מדברת אבל בכל זאת באתי אחריה. הגענו אל אישה שנראתה כאמה והילדה עשתה המון תנועות מוזרות בידיים.  האם הנהנה מדי פעם כאילו היא מדברת איתה. הבטתי בשתיהן, מבולבלת .  האם שמה לב לכך ופנתה אלי בחביבות "שלום אני רותי וזאת הבת שלי נילי". "היא אילמת" הוסיפה כשהבחינה במבטי התוהה,  "היא אמרה לי שאיבדת את ההורים שלך" ניווטה את השיחה למקום אחר. "כן" שיתפתי איתה פעולה "אולי יש לך טלפון שאני אוכל להתקשר אליהם"? שאלתי.  "כן" ענתה לי "בשמחה, מה המספר"? התקשרנו להורי, והכול נגמר בטוב.

מאז נעשינו חברות הכי טובות. קשה להיות חברות בלי לדבר ובהתחלה כל פעם שנפגשנו נילי החזיקה ביד דף ועיפרון וכתבה לי כל מה שרצתה להגיד, במשך הזמן למדתי את שפת הסימנים ועכשיו אני מדברת את שפת הסימנים ומבינה אותה באותה מידה כמו נילי. זה משעשע לדבר ככה עם מישהי שיודעת לדבר אבל כאן אין בררה וזה פשוט עצוב. בשיעורים נילי כותבת על דף כל מה שהיא רוצה להגיד ומרימה את הדף, בכיתה אלף לפני שהיא ידעה לכתוב הייתה איתה סייעת אבל מהרגע שהיא למדה לכתוב היא בלעדיה. אילו רק נילי יכלה לדבר.

"רותם" קריאתה של אמא העירה אותי משרעפי, "את מוכנה? אני רוצה לצאת".
בדרך ניסיתי להוציא מאמא את הסוד, אך היא לא הסכימה לגלות לי. כשהגענו לא חיכיתי אפילו שאמא תכבה את האוטו. ירדתי, רצתי אל דלת הכניסה ודפקתי. "כן" אמר קול בלתי מוכר "פתוח" פתחתי את הדלת בסערה, מאחוריה עמדה נילי כשחיוך פרוש על שפתיה "מה נשמע"? שאלה נילי,     "מה" גמגמתי "את מ..מדברת"?! היא צחקה וחשפה את שיניה הלבנות, היה לה קול נעים כזה, מתגלגל. "נכון הפתעה יפה"? שאלה בחיוך. "עברתי  ניתוח מיוחד, חדשני. איזה רופא מיוחד מאמריקה הגיע לארץ. רותי הופיעה מאחוריה ואמרה לנו: "בנות למה אתן עומדות בפתח? בואו תיכנסו". כשהגענו לחדרה נילי החלה לפטפט, סתם על הבית ספר על הכיתה, היא לא דיברה על הניתוח. היא הסבירה לי שהיא פשוט נהנית לדבר, להרגיש שיוצא לה קול וצלילים מהגרון. "זו תחושה נפלאה" אמרה לי "שאנשים מבינים אותי". המשכתי את הנושא שהיא פתחה ושאלתי אותה אם הניתוח כאב. "הניתוח היה בהרדמה מלאה ולא הרגשתי כלום" היא ענתה לי  "גם לא אחר-כך". היא היססה מעט לפני שדיברה שוב. "אני לא יודעת מה לחשוב" אמרה לאחר זמן מה "זה כיף לדבר כמובן, אבל אני לא יודעת מה יהיה עכשיו,  מה אם כל הילדים היו חברים שלי רק בגלל שריחמו עלי ועכשיו לא יהיו לי חברים"? היא חיבקה את הכרית שהייתה מונחת על המיטה "מה אם אני אשאר לבד"? קולה שבקע מתוך הכרית נשמע חנוק. "מה את חושבת"  שאלתי אותה בעדינות תוך שאני מלטפת את שערה בתנועות מנחמות. אני עדיין לא התאוששתי מההלם אבל להרגיע חברה אני תמיד מוכנה. "את חושבת שמישהו יוותר על חברה נפלאה כמוך"?

כתבה: איילה הולצמן

אודות gifted2011

בלוג זה משמש ללכתיבת רשומות (פוסטים) של תלמידי קורס "כותבים ברשת" לתלמידי מרכז מחוננים במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן
פוסט זה פורסם בקטגוריה ספר הספורים של נבחרת הכתיבה לסיום השנה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s