את באה איתי ? כן או לא ?

השעון המעורר צלצל. קמתי, הסתכלתי במראה ושוב ראיתי ילדה רזה וצנומה עם עיניים ירוקות כהות, עם שער חום רגיל  ואף קטן, התלבשתי בטרנינג זרוק שמצאתי והכנתי לעצמי כריכים. ההורים- כמו תמיד לא היו בבית. " מזמן יצאו" אמרתי לעצמי בזמן שיצאתי החוצה לחכות לאוטובוס הגעתי לבית הספר התיישבתי במקום וחיכיתי למורה, ושוב לא שמעתי אף אחד קורא לי או אומר:
" הי מאיה בואי!" כולם היו עסוקים בלשחק כדורגל או לדבר על תסרוקות ו'לק', הרגשתי בודדה ,
לבד בלי אף אחד שדואג לי אפילו לא אמא שלי.

דילן, (יון תומרקין) מתוך סדרת טלוויזיה "האי" בגלימת התכלת  .

בהפסקה לקחתי את הכריך עם הגבינה הצהובה ויצאתי לספסל מתחת לעץ החרובים "תחזיקי מעמד" אמרתי לעצמי, "רק עוד שמונה חודשים נותרו עד לחופש הגדול". סוף היום הגיע.
הגעתי הביתה ונזרקתי על הספה בסלון.  כשהלכתי לישון, הייתה לי תחושה מוזרה. הרגשתי שאני עומדת לחלום משהו בלילה הזה שישנה את חיי לנצח.

נפלתי לשינה עמוקה ובחלומי, אני , בתוך מוסד נטוש ואפלולי.
מנסה לברוח ולא מצליחה. פתאום מתקרב אלי יצור שחור גדול וחזק. מתקרב ומתקרב וברגע שהוא כמעט ותופס אותי מופיע אביר עם גלימה בצבע תכלת שמציל אותי מהיצור הנורא, ואז פתאום הוא מסתובב אליי לאט לאט. ברגע שעמדתי לראות את פניו התעוררתי.  חזרתי לישון שוב. הסיוט חזר על עצמו פעם אחרי פעם אחרי פעם . התעוררתי שוב.  כולי רטובה מזיעה ומפוחדת ממה שראיתי, לא הבנתי מה קורה, אני חולמת או הוזה, האם זו נבואה ?

קמתי ובלי שרציתי מצאתי את עצמי בבית הספר. היום עבר משעמם כרגיל ובסוף הלימודים יצאתי לכיוון השער. פתאום ראיתי שולי גלימה בצבע תכלת בדיוק כמו של האביר שנגלה אלי בחלום הלילה. בעודי תוהה, מה פשר הדברים שקורים לי , נעלמה הגלימה. החלטתי שזה או עכשיו או לעולם לא, והתחלתי לרוץ ולרוץ אחרי הגלימה שהלכה ונעלמה.  אני שבריצות תמיד נכשלתי והייתי הילדה הכי עצלנית בכיתה וככה גם רזה וצנומה, רצתי יותר מהר מכל הבנים יחד. נפלתי, נפצעתי, ירד לי דם אבל לא עצרתי המשכתי לרוץ, לקפוץ.
ככל שרצתי יותר מהר ככה הגלימה התרחקה יותר מהר ומהר ממני. לבסוף הגעתי למבנה נטוש וחשוך,  "בדיוק כמו בחלום" , אמרתי לעצמי. לפתע ראיתי את האביר הוא הסתובב אלי באיטיות ואז ראיתי את פניו: שערו היה בצבע חום כהה, היה לו פה גדול ועיניים גדולות ובצבע תכלת (ברור!). הוא התחיל לדבר אלי ואמר: " מאיה, את היחידה שיכולה לשחרר את עצמך מהכוח הנורא והאפל,  הפחדים שלך!"
הייתה שתיקה ארוכה.  "מה הוא רוצה לומר לי? למה דווקא לי ? במה אני מיוחדת?" והוא , כאילו קרא את מחשבותיי והוסיף: " אני יודע שאת לא מבינה מה אני רוצה ממך אבל את מיוחדת.  אני נשלחתי מממלכה רחוקה כדי לבצע משימה חשובה: לשחרר אותך מהפחדים שלך כדי שתוכלי לבוא איתי לממלכה שלי". "מה?" חשבתי " אני ? אני מיוחדת? איזה ממלכה? מה אתה רוצה ממני? לפני יומיים חייתי חיים רגילים ועכשיו הוא בא ומפיל עליי את זה? מה אני אמורה לעשות, שמישהו יעזור לי… בבקשה!"ושוב כאילו קרא את מחשבותיי אמר: " אני מבין אותך גם אני הייתי נבהל אם היו מציעים לי לבוא למקום אחר ולהתחיל חיים חדשים אבל אני מאמין בך ומכיר אותך טוב יותר מכולם, אז מה את אומרת?

              את באה איתי? כן או לא?

כתבה: ניצן סוויסה